שער הרחמים
בין גאולה, ארכיאולוגיה וקדושה
שער הרחמים, המוכר גם כ"שער הזהב" או "באב אל-רחמה", הוא אחד המבנים המרתקים והטעונים ביותר בירושלים. הוא שוכן בכותל המזרחי של הר הבית, והוא השער היחיד בחומת הר הבית המכוון ישירות אל המקום שבו עמד על פי המסורת בית המקדש. השער נאטם סופית בשנת 1541 על ידי הסולטאן סולימאן המפואר.
ציר זמן היסטורי וארכיאולוגי
תקופת הבית הראשון: היסודות
מחקרים ארכיאולוגיים מזהים בבסיס השער אבנים בעלות סיתות גס המיוחסות לימי המלך חזקיהו (המאה ה-8 לפנה"ס). בתוך מבנה השער קיימים עמודי שער מונומנטליים שנשתמרו מאותה תקופה.
תקופת הבית השני: שער שושן
במשנה מתואר "שער שושן" כפתח היחיד בכותל המזרחי. דרכו יצא הכהן הגדול להר הזיתים לצורך שריפת הפרה האדומה. השער נקרא כך על שם תבליט של העיר שושן הבירה שנחקק עליו.
התקופה הביזנטית והאומיית
המבנה המפואר הנראה היום מתוארך למאה ה-7 לסה"נ. הגישה המקובלת קובעת כי הוא נבנה על ידי שושלת בית אומיה כחלק מתוכנית השיקום הכוללת של הר הבית.
הסוד שמתחת לפני השטח
תגלית ג'יימס פלמינג (1969)
באפריל 1969, הסטודנט ג'יימס פלמינג נפל לבור בבית הקברות בחזית השער. בתוך הבור, הוא גילה קשת עשויה אבני גזית הממוקמת בדיוק מתחת לפתח הנוכחי.
גילוי זה הוכיח כי מתחת לשער הקיים היום שמור שער קדום יותר (כנראה מהתקופה ההרודיאנית), מה שמאשר את החשיבות הטופוגרפית הבלתי משתנה של המקום לאורך אלפי שנים.
הדמיה: מבנה השער והקשת שמתחתיו
במסורת היהודית
שער המשיח. האמונה היא שדרך שער זה ייכנס המלך המשיח לירושלים. נאטם על מנת לעכב את הגאולה ולמנוע מעבר כהנים.
במסורת הנוצרית
שער הזהב. השער שדרכו נכנס ישו לירושלים ב"כניסה המנצחת". מקום פגישתם המסורתי של יהויקים וחנה.
במסורת המוסלמית
באב אל-רחמה. מקושר ליום הדין שבו יישפטו בני האדם. נחשב לאחד השערים המובילים לגן עדן.
