🍩 משל חסידי: "האמת הנסתרת בבצק"

מעשה שהיה, בימי חנוכה, בחצר הרבנית הצדקת חסיה. נאספו שבע רבניות חשובות לסעודת מלווה מלכה של נרות, ועל השולחן הונחו סופגניות מכל מין וסוג – מנופחות ומהודרות, במילויים נדירים של שוקולד יקר וקרם פיסטוק נכבד. כל אחת מהרבניות שיבחה את סופגניותיה בלהט, והעידה בנחרצות כי הן הטובות, המנופחות והנעלות ביותר. הרבנית רחל אמרה: "בצקי נישא כענני כבוד, ואין שני לו בעיר!" הרבנית שרה השיבה: "בצקך טוב, אך מילויי הוא גן עדן, ואין טוב ממנו בעולם!" הרבנית כרוביה כחכחה ואמרה: "שלי? רק הוויסקי שבמילוי מעיד על יוקרתן, ורק השמן הטהור העיד על כוונתי!" הוויכוח ניצת והתלהט, כלהבת השמש העזה, ובמשך שעה ארוכה דנו הרבניות בטכניקות לישה, בזריקת הריבה ובאיכות הטיגון – וכל אחת התפארה במלאכת יד שהיא עצמה לא עשתה. שתקה הרבנית חסיה, שתקה והביטה באור הנרות. משראתה את גובה היוהרה עולה על גובה הסופגניות, הרימה קולה ואמרה במתיקות ובנימה מוסרית: "רבניות יקרות! כל ענן, יפה ומנופח ככל שיהיה, הוא בסופו של דבר אדי מים. וכל סופגנייה, טובה ומהודרת ככל שתהיה, היא בסופו של דבר קמח, שמן וריבה. האם שכחנו את ימי ילדותנו, בהן אכלנו סופגנייה פשוטה, שמחה, שנעשתה באהבה על ידי אמנו?" מיד, בקול חנוק מבושה, התוודתה הרבנית מושית: "אמת! אנו לא לשנו ולא טיגנו! קנינו אותן בקונדיטוריה היוקרתית ביותר, ורק בחרנו את המילוי היקר ביותר!" מיד פרצו כל הרבניות בבכי קטן של גילוי לב, והעידו כולן כי לא הן אלו שעמלו, אלא טובי האופים בשוק. הוקל להן, שהאמת יצאה מן המיצר. אז לימדה הרבנית חסיה את מוסר ההשכל ואמרה: "דעו לכן, רבניות: שמן הנס לא בא בזכות שמן הטיגון היקר, וגם לא בזכות מילוי הפיסטוק או הוויסקי. הנס בא בזכות האמת והפשטות. היוהרה של הבצק המנופח מכסה את האמת של הקנייה. וזכרו תמיד: כאשר אדם מתהדר במשהו שאינו שלו, אזי גם טעמו של גן עדן מרגיש כטעם של נפט. הבה נתברך בשמחת הלב הפשוטה, ולא ביוקר הסופגנייה." מסר: פשטות, אמת וגילוי לב עולים על יוקרה, התהדרות ומילויים מתוחכמים. האמת היא נס בפני עצמו.